למידה פעילה

במסגרת הקורס –אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה בהנחיית ד"ר נטע נוצר שוחחנו על מושג הלמידה. בבלוג זה אנסה לברר מהי בעצם אותה למידה פעילה???
למידה פעילה היא - תהליך למידה שבו מושם דגש על הפעלת התלמידים או הסטודנטים. בניגוד להוראה המסורתית שבה המורה מדבר מרבית השיעור והתלמידים נותרים פסיביים, הלמידה הפעילה מדגישה את החשיבות של מעורבות הסטודנטים במהלך השיעור. מקובל לחשוב שתלמידים המעורבים בתהליך הלמידה יוכלו לזכור את החומר בקלות רבה יותר וכן יוכלו להשתמש בו בהקשרים אחרים.
המושג למידה פעילה כולל בתוכו מספר גישות, כגון: למידת חקר, למידה חוויתית (experiential learning) ולמידה דרך פתרון בעיות (problem-based learning). כל הגישות האלה יוצאות מנקודת הנחה שההנעה ללמידה צריכה להגיע מהלומד, על מנת שתהליך הלמידה יהיה אפקטיבי. עם זאת, שיטות אלה אינן שוללות את הצורך במורה או מדריך שיספק אתגרים, יתקן טעויות ויעודד את היזמה האישית של הלומד.
המבקרים של הלמידה הפעילה טוענים כי היא יעילה לחיזוק חומר שכבר נלמד, אך לא ללימוד של חומר חדש. מעבר לכך, הדרכה אישית של תלמידים דורשת משאבים שמערכת החינוך אינה יכולה לספק אותם. לפיכך, הם ממליצים לשלב טכניקות של למידה פעילה כמו דיונים כיתתיים ומשימות כתיבה קצרות בלמידה הפרונטלית המסורתית.
קיימת היום הסכמה שההוראה המסורתית בקורסי היסוד במדעים במוסדות להשכלה גבוהה אינה מניבה את התוצאות המקוות. מרבית הסטודנטים המסיימים קורסים אלה, מגלים גישה שלילית למדעים ולחשיבותם.
כדי להתמודד עם בעיה זו פותחו במהלך העשורים האחרונים שיטות הוראה המפעילות את הסטודנטים במהלך השיעורים. חרף הצלחתן, אימוצן מלווה בהתנגדות של חברי הסגל. מומחים להוראת המדעים מנסים להתמודד עם תופעה זו על ידי פיתוח שיטות הוראה שמטרתן לענות על קשיי הסטודנטים שהתגלו בתהליך הלימוד של קורסי היסוד. לפי גישה זו המרצה מפעיל את הסטודטים במהלך ההרצאה, ומייחד פרקי זמן להתמודדות הסטודנטים עם פתרון בעיות. למרות הצלחתן של שיטות אלו מעדיפים מורים רבים לדבוק בשיטות ההוראה המסורתית.
במטרה לקדם את הלמידה, יש לעצב סביבות למידה כך שיתאימו לתפקידו החדש של המורה, ושיטות ההוראה שבהן ינקטו כגון: שילוב הדגמות מפעילות, מענה על שאלות מושגיות באמצעות מערכת משוב אישית, הרצאות בפרקי זמן המוגבלים לעשרים דקות, למידה בקבוצות קטנות, הוראת עמיתים, פתרון בעיות מובנה ועוד. בשיטה זו, אולם ההרצאות מוחלף בכיתה סדנאית, בה יושבים הסטודנטים סביב שולחנות עגולים. המרצה ממוקם במרכז הכיתה. מרבית זמן השיעור מתמודדים הסטודנטים עם משימות ועוסקים בפתרון בעיות וחקירה מעבדתית. הכיתה מתפקדת כקבוצת מחקר בה מדווחים צוותים שונים על פעילותם ותוצאותיה. תפקיד המרצה מתמקד בתכנון סיבת הלמידה, הפעלת הסטודנטים ומתן משוב יעיל בזמן אמת. הפעילות הלימודית בכיתה מסתייעת ברשת תקשורת ממוחשבת בין המרצה לסטודנטים ובינם לבין עצמם. הרשת מאפשרת שליפת משימות, הצגת מודלים ממוחשבים, הצגת בעיות, מתן משוב, קיום קבוצות דיון ועוד.אני תוהה כמה זמן יקח למערכת החינוך לאמץ וליישם את הרעיונות המובאים להלן.