מזה מספר שנים שאנו עדים לחוסר שביעות הרצון ממערכת החינוך בישראל. בתקופה שלפני החזרה שוב לספסל הלימודים עוברת בי לא אחת המחשבה מהי אותה תרופת פלא אחריה מחפשים קברניטי החינוך בישראל ?
במהלך לימודיי לתואר שני , במסגרת הלימוד בקורס – סוגיות במדיניות החינוך נתקלתי במושג בתי ספר האוטונומיים שעליהם אדבר בבלוג זה.
במשך תקופה ארוכה מהווה רעיון האוטונומיה , עקרון יסוד בחשיבה ליברלית המשקפת את הלך הרוח של המאה 21. השקפה מודרנית זו קוראת לטפח באדם התנהלות עצמאית, חשיבה רציונלית ואותנטית, הטלת ספק, בחינה וחקירה. גישת "ביה"ס בניהול עצמי" מבטאת את רעיון האוטונומיה .האמונה כי ניתן להחיל תפישה זו על מערכת החינוך כערך מרכזי בעידן הנוכחי גרמה למקבלי ההחלטות לנסות וליישמה במערכת החינוך בישראל.
בית ספר בניהול עצמי נהנה מגמישות מרבית בשימוש במכלול המשאבים העומדים לרשותו לשם שיפור וקידום הישגיו הפדגוגיים. בית הספר הופך להיות מוקד עצמאי לקבלת החלטות ולפעילויות עצמאיות. לבית הספר ניתנת האפשרות לקבוע את סדרי העדיפויות תוך המרה בין סעיפי תקציב שונים.בית הספר מקבל כספים ממשרד החינוך, הרשות המקומית ומפעל הפיס, כמו כן יכול בית הספר לקבל תרומות וחסויות מסחריות. למעשה בית הספר מתנהל כעמותה והוא מנוהל באמצעות ועד מנהל הכולל; מנהל בית הספר, מורים, נציגי הרשות המקומית, הקהילה וההורים. המטרות המרכזיות של בית הספר בניהול עצמי הן: קביעת מדיניות ייחודית לבית הספר. עבודת צוות בבית הספר, תוך שיתוף המורים בעשייה באחריות. פיתוח תוכנית לימודים בית ספרית ייחודית בהתאם לצורכיהן של אוכלוסיות שונות.שיתוף ומעורבות הקהילה מתוך תפיסה שעל הקהילה ליטול אחריות בקביעת סוג השירותים שתקבל. משוב בית ספרי לצורך השגתן של מטרות חינוכיות. ביזור תקציבי משרד החינוך, הרשות המקומית ומקורות אחרים ישירות לבית הספר.
על פניו נראה כי מדובר ב"מתכון להצלחה" אם כך מדוע מדיניות החינוך בישראל ממשיכה בחיפושיה אחר אותה תרופת פלא שתביא לשיפור מהיר במערכת החינוך.
נראה כי הבעיה העיקרית היא הרצון והתקווה לשינויים מרחיקי לכת בזמן קצר.
בכל פעם שהצמרת השלטונית משתנה קמות וצצות תוכניות "פלא" שיצילו את המערכת.
הלחץ להשיג סטנדרטים גבוהים ובדרך קצרה ,משאירה את מדיניות השיפור של בתי הספר לטווח ארוך נטושה ומוזנחת. על מנת לבחון האם חל שיפור חייבים לתת לתהליכים זמן להתפתח ולרפורמות חדשות להתבסס במערכת.
אילנית שלום, במסגרת קורס טכנולוגיות ידע בחינוך בלימודי התואר השני ,התבקשתי לעיין בבלוגים מגוונים. בחרתי להגיב לבלוג שלך כיוון שהתחברתי ל"מתכון ההצלחה" הנכון ביותר עבור כל בית ספר. גם אני גורסת שבית ספר בניהול עצמי ,בשיתוף פעולה מלא עם מנהל בית הספר, מורים, נציגי הרשות המקומית, הקהילה וההורים ,נהנה מגמישות מרבית כשהוא משתמש במכלול המשאבים העומדים לרשותו. זוהי למעשה, דרך יעילה לשיפור וקידום הישגיו הפדגוגיים, קביעת מדיניות ייחודית יעילה, שיתוף פעולה פורה בצוות תוך דגש על עשייה ואחריות, קביעת מטרות חינוכיות ...
השבמחקבית הספר הופך להיות אוטונומי, מוקד עצמאי לקבלת החלטות ולפעילויות עצמאיות.אסכם,שמדיניות השיפור של בית הספר צריכה להתאושש ולהשתדרג.
פזית
עמר אבו כף
השבמחקסטודנט במינהל מערכות חינוך
בחרתי להגיב לבלוג שלך מכיוון שנמשכתי לנושא הניהול העצמי שהזכרת ,אני מסכים שגישת הניהול העצמי בבית הספר יש לה הרבה יתרונות ,אחת בעיות שלפי דעתי נמצאת במערכת החינוך היום בחלק מבתי הספר שהכל שם מנוהל מלמעלה תוכניות הלימוד אינן עונות על הצורך האמיתי של בית הספר,ואין אוטונומיה לבית הספר,אני מסכים איתך שבמערכת חינוך כל חידוש הוא תהליך שצריך זמן .
אילנית שלום,
השבמחקשמי ענת ואני סטודנטית לתואר שני בניהול מערכות חינוך, והנושא של ניהול עצמאי עליו כתבת משך את תשומת לבי.
למרות שמבחינה ראשונית הנושא נראה כבעל פוטנציאל להצלחה, לדעתי הוא טומן בחובו מספר בעיות עליהן יש לתת את הדעת:
1. "השקפה מודרנית זו קוראת לטפח באדם התנהלות עצמאית...ביה"ס בניהול עצמי מבטא את רעיון האוטונומיה" - המטרה בביה"ס היא לחנך תלמידים, העובדה שביה"ס מתנהל בעצמאות איננה משפיעה על הערכים והתכנים שאותם סופג התלמיד.
2. חינוכית - מתן עצמאות למנהל איננה תמיד דבר מוצלח. ההנחה שהמנהלים יותר חכמים מהמערכת היא פופולרית אך לא תמיד נכונה. דגמאות קיצוניות: מנהל בית ספר תיכון הקורא לאי גיוס, רשתות החינוך העצמאיות שאינן כוללות תוכניות ליבה וכו'.
3. תקציבית - הפרטה איננה תמיד הדרך להצלחה, בהרבה מקרים להפך. מנהלי בית ספר הם אנשי חינוך ולא כולם מוכשרים בניהול תקציבים. חדירה מסחרית לבתי הספר איננה דבר חיובי.
ניתן להאריך עוד הרבה בכל נושא, אבל יש לבחון את הדברים...
שלום רב
השבמחקשמי טאאי בעל תואר ראשון בסיעוד אך בעל עניין גדול בקידום נושא החינוך בכלל ובמגזר הערבי בפרט ולכן אני סטודנט לתואר שני במנהל החינוך
הבלוג שלך נראה מעניין ומשך אותי לקרוא והינו החלום או והחזון שלי בעתיד לראות מערכת חינוך עצמאית ככל האפשר עם הרבה בס בעלי אוטונומיה הבנויה על מוטבציה מבפנים וגם מבחוץ שתיישם את כל מה שהיצגת בבלוג. אך לצערי אנו חייבים להיות מציאותיים בזה שאנו חיים במדינה ובמוסדות ממשלה שאכן הבירוקרטיה בה נראה כסמל ומובילה וקשה למוסדות ממשלתיים בכלל ומשרד החינוך בפרט להתפטר ממנה עמ לאפשר תקומה ושינויי משמעותי בכל המע .
בהערכה רבה
גבארין טאאי