סטנדרטים במערכת החינוך.

בימים אלו ממש, בעודי עובדת במרץ על היערכות ותכנון שנת הלימודים הבאה, בחיפוש אחר חומרי הוראה /לימוד אשר יביאו עימם חדשנות וסקרנות ללומדים תוך הלימה לתוכניות הלימודים הקיימות עלתה בי שוב שאלת הסטנדרטים במערכת החינוך.

מערכת החינוך בישראל אימצה את תפיסת הסטנדרטים פיתוחם ויישומם מתוך אמונה כי הסטנדרטים הם כלי פיקוח המעניק מענה לשאיפות המערכת לצמצום השונות וליצירת אחדות. נראה כי אפשר להבין את צמיחת הסטנדרטים גם כתגובה לאירועים כלכליים- חברתיים. הסטנדרטים הם לא רק רעיון תיאורטי אלא בסיס איתן לרפורמה חינוכית אשר מנסה להשביח את המערכת ולקדם אותה. הצבת סטנדרטים יכולה להוות קו מנחה או כוכב צפון עבור העוסקים במלאכה אך אם זאת אסור לנו לזנוח את הדרך בה נעשים הדברים. בהצבת הסטנדרטים יש לקחת בחשבון את שונות הקיימת באוכלוסיית הלומדים, את ריבוי האינטליגנציות , את הלמידה החווייתית , את הגיוון, הבחירה ואת הלמידה האתגרית. מערכת החינוך צריכה לדאוג לכך שתוכניות הלימוד והסטנדרטים המוצבים ללומדים יהוו אתגר ללומד מעבר לשינון והקאת חומר לימודי אשר מעורר תסכול אצל הלומדים שאינם מקבלים מענה לצרכיהם.
על מנת להביא את התלמידים להישגים נדרשים ללומד /בוגר המאה 21 עלינו להקפיד על הקנייה של מיומנויות בניית ידע , העמקה ושימוש גמיש בידע.

נראה כי הבעיה אינה בהצבת הסטנדרטים אלא יותר בהגדרתם ודרך יישומם. חשוב לציין כי להצבת הסטנדרטים יש חשיבות – הם מבהירים את המטרות ואת היעדים האופרטיביים, מגדירים תפקידים . השאלה הנשאלת היא "כיצד ראוי לתרגם רעיונות אלה לכלים יישומיים שיתמכו במטרות משרד החינוך."
נראה כי לצורך כך יש צורך בקביעת מטרות הגיוניות וברות הישג. מטרות אשר יתחשבו בשונות הקיימת באוכלוסיית הלומדים תוך התייחסות לצרכים השונים ולריבוי האינטליגנציות הקיימות בלומדים השונים.