קידום החינוך בישראל- חיפוש אחר תרופת פלא.....

מזה מספר שנים שאנו עדים לחוסר שביעות הרצון ממערכת החינוך בישראל. בתקופה שלפני החזרה שוב לספסל הלימודים עוברת בי לא אחת המחשבה מהי אותה תרופת פלא אחריה מחפשים קברניטי החינוך בישראל ?
במהלך לימודיי לתואר שני , במסגרת הלימוד בקורס – סוגיות במדיניות החינוך נתקלתי במושג בתי ספר האוטונומיים שעליהם אדבר בבלוג זה.

במשך תקופה ארוכה מהווה רעיון האוטונומיה , עקרון יסוד בחשיבה ליברלית המשקפת את הלך הרוח של המאה 21. השקפה מודרנית זו קוראת לטפח באדם התנהלות עצמאית, חשיבה רציונלית ואותנטית, הטלת ספק, בחינה וחקירה. גישת "ביה"ס בניהול עצמי" מבטאת את רעיון האוטונומיה .האמונה כי ניתן להחיל תפישה זו על מערכת החינוך כערך מרכזי בעידן הנוכחי גרמה למקבלי ההחלטות לנסות וליישמה במערכת החינוך בישראל.
בית ספר בניהול עצמי נהנה מגמישות מרבית בשימוש במכלול המשאבים העומדים לרשותו לשם שיפור וקידום הישגיו הפדגוגיים. בית הספר הופך להיות מוקד עצמאי לקבלת החלטות ולפעילויות עצמאיות. לבית הספר ניתנת האפשרות לקבוע את סדרי העדיפויות תוך המרה בין סעיפי תקציב שונים.בית הספר מקבל כספים ממשרד החינוך, הרשות המקומית ומפעל הפיס, כמו כן יכול בית הספר לקבל תרומות וחסויות מסחריות. למעשה בית הספר מתנהל כעמותה והוא מנוהל באמצעות ועד מנהל הכולל; מנהל בית הספר, מורים, נציגי הרשות המקומית, הקהילה וההורים. המטרות המרכזיות של בית הספר בניהול עצמי הן: קביעת מדיניות ייחודית לבית הספר. עבודת צוות בבית הספר, תוך שיתוף המורים בעשייה באחריות. פיתוח תוכנית לימודים בית ספרית ייחודית בהתאם לצורכיהן של אוכלוסיות שונות.שיתוף ומעורבות הקהילה מתוך תפיסה שעל הקהילה ליטול אחריות בקביעת סוג השירותים שתקבל. משוב בית ספרי לצורך השגתן של מטרות חינוכיות. ביזור תקציבי משרד החינוך, הרשות המקומית ומקורות אחרים ישירות לבית הספר.
על פניו נראה כי מדובר ב"מתכון להצלחה" אם כך מדוע מדיניות החינוך בישראל ממשיכה בחיפושיה אחר אותה תרופת פלא שתביא לשיפור מהיר במערכת החינוך.
נראה כי הבעיה העיקרית היא הרצון והתקווה לשינויים מרחיקי לכת בזמן קצר.
בכל פעם שהצמרת השלטונית משתנה קמות וצצות תוכניות "פלא" שיצילו את המערכת.
הלחץ להשיג סטנדרטים גבוהים ובדרך קצרה ,משאירה את מדיניות השיפור של בתי הספר לטווח ארוך נטושה ומוזנחת. על מנת לבחון האם חל שיפור חייבים לתת לתהליכים זמן להתפתח ולרפורמות חדשות להתבסס במערכת.

החינוך הוירטואלי-

כאשר מדברים על חינוך וירטואלי עלינו לבחון מהי למידה וירטואלית, למידה זו מאופיינת בלמידה פתוחה/ למידה מרחוק ומסועפת/"למידה פתוחה מרחוק"/ "למידה המופצת ברשת האינטרנט" / "למידה באמצעות המחשב" / שידור אינטראקטיבי בזמן אמת. זהו מושג שמאחוריו מסתתרות מערכות, טכנולוגיות מידע, תקשורת ואפליקציות שונות המאפשרות לבצע למידה מרחוק של כל תוכן קיים. לפי ד"ר אביגיל אורן, בתהליך למידה זה עובר התלמיד מצבים שונים, אתגרים המציגים מאגרי מידע ויחידות לימוד בהתאם לתוכנית הלימודים הבית ספרית. בתהליך זה הלומד עובר מצבים שונים שבמהלכם הוא מתנתק מהמציאות הסובבת אותו אך לא מהתהליך שהוא עובר. כל האתרים המציגים יישום חינוכי ווירטואלי הוא היותם מצויים ברשת ולפיכך לא פועלים עליהם אילוצי הזמן והמקום. סביבה וירטואלית מכילה את המאפיינים הבאים: עיצוב גראפי מתאים, אינטראקטיביות, אינפורמטיביות, כלי תקשורת וביזור. המושג "וירטואלי" מתאר שידור אינטראקטיבי בזמן אמת. למעשה המונח מתייחס למתן הזדמנות שווה לכל אחד ללמוד ולהתקדם לפי רמתו ויכולותיו. חינוך מסוג זה יכול להתבצע ע"י שימוש בטכנולוגיה המביאה למגוון הזדמנויות. מאחר והלמידה מתבצעת באופן אינדוודואלי ומביאה לקידומם של הלומדים. נראה כי התפתחות החינוך הוירטואלי בעולם קשורה באופן ישיר עם פיתוח של מידע וטכנולוגיות תקשורת. נראה כי הכנסת הטכנולוגיה למדינות שונות תשפיעה על תחומים נוספים שאינם קשורים לחינוך, כמו: שהתקשרות/ התחברות בין מדינות שונות ולשיתוף פעולה בתחומים כמו מסחר, פוליטיקה, כלכלה ועוד. הטכנולוגיה עשויה להשפיע גם בתחומים של חופש וצדק חברתי. בבואנו לבדוק את השפעת ההתפתחות של מערכות וירטואליות על החינוך אנו מגלים כי הן יצרו מערכת חינוך חדשה הבאה לידי ביטוי בתוך מסגרות של חינוך מסורתי, באוניברסיטה ,בארגונים ובחברות שונות. עם זאת ניתן לראות כי קיימים מעט מוסדות וירטואליים ומנגד ישנה כמות גדולה מאוד של פיתוחים טכנולוגיים מכל סוג או רמה עבור מוסדות חינוכיים הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הציבורי. השאלה הנשאלת היא מדוע אילו פני הדברים? האם אנשי החינוך – האנשים שאמורים להוביל את השינוי אכן מוכנים ובשלים לקדם ולהוביל את הנושא.האם הסתייגות הצוות החינוכי נובעת מהעדר תמיכה וסיוע טכנולוגי.חשוב לבחון את הנושא תוך מתן תמיכה למורים באופן בו יוכלו לשתף פעולה ולהשיג את מטרותיהם הלימודיות ביתר קלות ואף ימצאו בטכנולוגיה כלי יעיל ותורם לקידום הוראתם.

השפעת התפתחות טכנולוגיות המידע על החינוך.

בסמסטרים האחרונים המונח "כלכלת ידע" הפך להיות מונח שגור עבורי – הוא עובר כחוט השני מקורס לקורס במסלול התקשוב. הפעם החלטתי להתמקד במונח זה.
להתפתחות טכנולוגיות של המידע יש קשר ישיר לרפורמות חינוכיות ,לגידול כלכלי ולהתפתחות חברתית של מדינה. המעבר של מדינות בעולם מייצוא סחורות לייצוא ידע, ידוע בשם "כלכלת הידע". העלייה ביכולות האנושיות ,המוסדיות והטכנולוגיות הם מקורות משמעותיים לידע חדש ולחדשנות. הם הם הכוח המניע את הגידול בתוצר הכלכלי. למערכת החינוך יש חשיבות רבה במינוף התהליך.השיפור במערכות החינוך והשאיפה לעלייה בהישגים החינוכיים, נראים כדרכים עיקריות שבהן מדינות יכולות להתכונן לשינויים גלובליים מבוססי טכנולוגיה, השקעה במשאב החשוב בימינו: "ההון האנושי". בתוך החינוך, הטכנולוגיות המתקדמות נראות כדרך לקידום שינויים חינוכיים, לשיפור מיומנויות למידה ולהכנת הלומדים לקראת השתלבות בכלכלה הגלובלית, בחברת הידע ובשוק העבודה העתידי.
אחת המדינות שמייחסת חשיבות רבה לחינוך שבוגריו יהפכו ברבות הימים להוות את ה"הון אנושי" אשר ישתלב בשוק העבודה ובחברת הידע היא סינגפור.
זוהי מדינה שמייחסת חשיבות רבה לחינוך ורוצה ליצור דור המשך משכיל שיוכל לתרום לכלכלתה של המדינה. ההשקעה במערכת החינוך נראית בעיניהם כמשתלמת מבחינה כלכלית בכך שהיא הובילה את המדינה לגידול כלכלי ולהתפתחות חברתית.
לעומת סינגפור, בפינלנד הגישה יותר מבוזרת ומורחבת ומקשרת בין מערכת החינוך לאזרחים ולקהילות עסקיות. מערכת החינוך מתמקדת בלמידה כתהליך אישי וקהילתי כשמטרתו ליצור חברת ידע,בה טכנולוגיה ושיתוף מידע תומכות בגידול כלכלי ופיתוח חברתי. "התפתחות בפינלנד הודרכה ע"י חזון ברור של כיצד הזמינות של טכנולוגיות חדשות יכולות להעלות יצרנות כלכלית, לשפר את איכות החיים ולהעשיר את התרבות". השינוי מתחיל מחזון !
ספרות על מדיניות פיתוח כלכלית מייחסת תפקיד חשוב לחינוך בהתפתחות כלכלית. במובן הצר, חינוך מגביר את מיומנויות הייצור של עובדים ומיומנויות אלו מגבירות את היצרנות של הכלכלה ומגבירות את רמת השכר של הפרט. במובן הרחב לחינוך יש השפעה על תחושת הרווחה של האדם, סיפוק בעבודה, הגברת השותפות הקהילתית, שיפור בבריאות, הפחתת הפשיעה ועוד..." שוב אנו נוכחים לדעת שהכל מתחיל בחינוך. כל השקעה שהמדינה תשקיע בפיתוח החינוך תחזיר את עצמה בעתיד. לכן כאשר באים לתכנן ולפתח תכניות לימודים חדשות, חשוב לקחת בחשבון את השפעתם לטווח הרחוק על השכלת התלמידים ולכוון לכך שבוגרי מערכת החינוך הם כוח העבודה העתידי של המדינה.