סוף זה תמיד התחלה....של משהו אחר...

זהו.... פוסט מסכם.....אני מתרגשת......פוסט פרידה.....אייך מסכמים תקופה ארוכה של כתיבה ? למידה ? תובנות ?

כשהתחלתי לבנות את בלוג הלמידה שלי ולכתוב בו הרגשתי די אבודה, ישבתי והתלבטתי ארוכות מה ראוי להיכתב, כיצד לנסח את דברי ועוד. אני חייבת להתוודות כי גם היום אני כותבת ,מוחקת, משנה, משפצת.......... ועדיין מתלבטת.

במהלך התנסותי בכלי זה גילית מספר דברים:ראשית הכתיבה חייבה אותי ברפלקציה – כל פוסט חייב אותי לחשוב על דברים שלמדנו לעומק. היה עלי להבהיר לעצמי מה הבנתי ומה המשמעות של הידע החדש עבורי. בכל כתיבה הייתי צריכה לדייק במונחים – בכל זאת מדובר בפוסט המתפרסם לקהל. הכתיבה הפומבית חייבה אותי בניסוח קצר ממצה וממוקד. בחיפוש אחר תוכן ראוי נחשפתי לתכנים חדשים – תוך חיפוש מקורות מידע נוספים שאינם חלק מתכני הקורסים המובאים נחשפתי לדעות ופירושים נוספים העוסקים בנושאים השונים.
הצורך למצוא על מה לכתוב בתדירות גבוהה גרם לא פעם להתלבטויות רבות תוך חיפוש מתמיד אחר הדרך לקשר בין הנושאים הנלמדים לתובנות שלי. (אני חייבת להודות – ההתלבטויות "גזלו" ממני זמן ממושך)
במבט לאחור אני סבורה כי אפשר להפוך את משימת הכתיבה בבלוג למשהו יותר "חווייתי למשתמש" ע"י יישום מספר עקרונות:
הלומדים חייבים לקבל הנחיות ותמיכה טכנית לכל אורך הפעילות, בעיקר בתקופה הראשונה- וזאת על מנת להפחית את הלחץ מההתעסקות הטכנית. המטרות/הנושאים לימודיים צריכים להיות ברורים- ללומדים. אני מאמינה כי כמות (מספר הפוסטים) פחות חשובה מאיכות הכתיבה בפוסט . אני מאמינה כי החיוב לכתוב בלוג אמור להוות את ה"סטרטר" / המאיץ להמשך כתיבה-חשוב לבחון האם החיוב אכן מאיץ כתיבה ומשפר את הכתיבה. הכתיבה היא כשרון אישי שאינו מתחלק שווה באוכלוסיית הלומדים. (עקומה נורמלית) אני סבורה שיש להתחשב בנתון זה.
לסיום – אני מודה ומתוודה- אני נפרדת מהבלוג ולא חושבת שאמשיך ואכתוב בו. אבל, אני כן רואה את עצמי עושה שימוש בכלי זה בעשייתי החינוכית תוך שימוש ויישום המלצותיי שהובאו לעיל.

בברכה דרך צלחה ,
אילנית